השורש של בעיית מחירי הדיור: המחסור בפועלי בניין

לפי נתוני משרד הבינוי, בשנים האחרונות חלה עלייה של יותר מ-10% במשך זמן הבנייה של דירה ביוזמה פרטית. להתארכות זו של משך ביצוע פרויקטים יש השלכה כבדה מבחינת עלות הדירה הממוצעת. מדוע, אם כן, למרות שיפורים טכנולוגיים ותמריץ כספי נכבד ליזמים הפרטיים, משך הבנייה מתארך ולא מתקצר?

התשובה טמונה ברובה במחסור תמידי בידיים עובדות, ובפרט בפועלי בניין ישראלים. מחסור זה החריף והלך במשך השנים, עד לכדי כמעט הכחדה של כוח האדם של פועלי הבניין היהודים וכרסום מתמשך במספר פועלי הבניין מבין ערביי ישראל.
היות שחסרים פועלי בניין ישראלים, והגדלת מספרם ואיכותם של פועלי הבניין יכולה להפחית משמעותית את עלויות הדיור בישראל, נראה סביר כי מי שמבקש להיות פועל בניין יקבל כל סיוע אפשרי בדרך לרכישת מקצוע זה – אך לא כך הדבר. הדרך לקבלת תעודות מקצועיות בענף הבנייה ברצופה במכשולים ביורוקרטיים. למשל, כדי להתקבל לקורס טפסנות סוג 5 (הרמה הגבוהה ביותר) יש לעמוד בדרישות שונות, בהן ניסיון מוכח של חמש שנים לפחות בעבודות תשתיות ופיתוח אצל קבלן מוכר ועשר שנות לימוד. הדרישה הזו מופרכת מכמה טעמים: ראשית, כשאדם מבקש ללמוד מקצוע, נראה תמוה לדרוש ממנו לעבוד במקצוע טרם למידתו. משול הדבר לדרישת סף של חמש שנות נהיגה בפועל בטרם קבלת רישיון נהיגה. שנית, הדרישה לחמש שנות ניסיון בנוסף לעשר שנות לימוד – פירושה שאדם לא יכול להתקבל לקורס לפני גיל 21. כך מתבזבזות שנים רבות בדחיית ההכשרה המקצועית לנערים בגיל 16 שפרשו מלימודים, או לנוער שאינו משרת בצבא. וכמובן עולה השאלה המעניינת: איזה קבלן ירצה להעסיק פועל ללא כל הכשרה, כדי שזה ילמד אצלו וירכוש ניסיון שיאשר לו לקבל תעודה?
נוסף על כך, לכל מקצוע בענף הבנייה, כמו טפסנות, ברזלנות, ריצוף, טיח, צבע וכדומה, חמש רמות סיווג שונות – שלכל אחת מהן בחינה ייעודית, והיא נעשית בהדרגה על פני כמה שנים. כלומר, לא רק שהמערכת אינה מכשירה ומאפשרת בקלות השכלה רלוונטית במקצוע, היא אף מדירה ממנה את רגלי המתעניינים ומעמידה חסמים.

צעדים שהמדינה יכולה לנקוט כדי להגדיל את מספר פועלי הבניין הישראלים הם למשל, ביטול כל דרישה מקדימה מהמבקשים ללמוד את מקצועות הבנייה; סבסוד בפועל של תקופת הלימודים ותקופת הכשרה של כמה חודשים (סטאז'); מתן הנחות במיסוי למי שיעסיק פועל חסר ניסיון; מענק התמדה, ועוד. בדרך זו ניתן להכשיר פועלי בניין מקצועיים, צעירים וישראלים, ולהפחית את מספר הפועלים הזרים, תוך תמיכה בעבודה מקומית. צעדים אלה זולים יחסית, זמינים ומהירים לעומת אפשרויות אחרות להורדת מחירי הדיור, וגם סביר להניח שיזכו לתמיכה פוליטית רחבה.
הגוף העיקרי האמון כיום על הכשרות בתחום הבנייה היא הקרן לעידוד הבנייה. הקרן, אף שנקטה כמה מן הצעדים המוזכרים לעיל, מציעה מעט מדי הכשרות, בעיקר בשל היעדר תקציבים. כך, בשבע השנים האחרונות נערכו רק 18 קורסים לשלדאות (לימודי טפסנות וברזלנות – מהמקצועות הנדרשים בענף), כשבכל קורס השתתפו 20 תלמידים בלבד.
ההשלכה הישירה למצב כוח האדם בענף הבנייה היא המשך העלייה במחירי הדירות. הקבלנים נאלצים להעסיק עובדים זרים דרך תאגידי כוח אדם, ובמקביל לשלם מס העסקת עובד זר, המייקרים את אחזקת העובד בעשרות אחוזים. נוסף על כך, העובדים המקצועיים המעטים בענף מנצלים את הפער בין הביקוש לעובדים לבין ההיצע הקיים, ולכן הקבלנים מתמודדים עם תופעה של בריחת עובדים ומעבר עובדים מקצועיים לכל המרבה במחיר. כך, העלייה בעלות העובדים מהווה גורם משמעותי בעלויות הבנייה של הדירות החדשות.
תקופה זו של בחירות לכנסת שבפתחה אנו ניצבים כיום, היא הזדמנות מצוינת לכל המועמדים לכנסת לכלול במצעי הבחירות שלהם את נושא הטיפול במשבר הנדל"ן בצורה מעמיקה ורחבה יותר, הכוללת טיפול באחד משורשי הבעיה – המחסור בידיים עובדות, ובפרט תקצוב משמעותי של החינוך המקצועי, שיכשיר פועל בניין ישראלים.

הרשם לניוזלטר שלנו

רוצה להשאר מעודכן? הרשם עכשיו לניוזלטר שלנו