"בעוד 20 שנה רובוטים יחליפו את פועלי הבניין" ראיון ב The marker נדל"ן מאת יעל דראל

ניר ינושבסקי, דור שלישי למשפחת קבלנים, מאמין שתעשיית ההיי-טק עתידה לחדור לאתרי הבנייה, אך מסביר מדוע דווקא הישראלים עומדים להיכחד בקרוב מאוד מהענף: "אף אחד לא רוצה לעבוד בשמש; כולם בישראל רוצים להיות מנהלים" יעל דראל

 

ניר ינושבסקי, אתה דור שלישי למשפחת קבלנים, אבל בשנים האחרונות יצאתם מתחום הבנייה בשוק המגורים, מדוע?

"חילחלה בי ההבנה שהמרחק בין מה שאנחנו עושים כיזמים לבין מה שאנחנו עושים כקבלנים הוא לא רחוק  – אבל הפער בין שני הכובעים האלה גדול. כקבלנים אנחנו גם בונים, גם מלווים פרויקטים, גם מייעצים, גם עושים בדק – אנחנו לא רק בונים והולכים. שאלנו את עצמנו 'למה שלא נישאר רק יזמים?' הגענו למסקנה ששוק המגורים הוא ג'ונגל – היחסים בין קבלני הביצוע ליזמים לא מוסדרים ולכן החלטנו להפסיק לשמש כקבלנים למגורים".

מדוע ג'ונגל?

"משום שכדי להיות קבלן נדרש הליך מורכב וארוך שכולל סיווגים, רישיונות, העסקת מהנדסים – אבל כדי להיות יזם לא צריך כלום. למעשה בישראל כל אחד יכול להיות יזם. כיום, בעידן שוק התמ"א 38, אנחנו רואים שגם חברי ועד הבית נהפכים ליזמים ויש הרבה מאוד שחקנים בשוק היזמי שהם לא מקצועיים. אתה מוצא את עצמך רודף אחרי הכסף והחוזה דרקוני מאוד, ובסופו של דבר אני לא אוהב לרדוף אחרי הכסף. אני מעדיף לעבוד בעיקר עם המדינה או עם חברות גדולות בפרויקטים שאינם למגורים".

אבל גם מוסר התשלומים של המדינה ירוד.

"אני מבחין בין לא לשלם בזמן לבין לא לשלם בכלל. קודם כל שישלמו, אחרי זה יש את עניין מוסר התשלומים – שיש אתו בעיות, ללא ספק. תנאי התשלום בענף הבנייה כיום הם שערורייה והיו צריכים להיות מתוקנים, אך המהלך הזה לא התקבל לצערי. ועדיין, באופן יחסי, אני רואה מאמץ משמעותי מצד המדינה לעמוד בזמנים. רוב מזמיני העבודה מצליחים לשלם בתנאי תשלום של שוטף פלוס 45, שזה יפה. זה אמנם מצריך מעקב, אתה לא יכול לשבת בבית והכסף יגיע, זה לא יקרה, אבל לא היה לי עדיין פרויקט שהמדינה לא שילמה בו".

 

ובשוק הפרטי למגורים יש פרויקטים שקבלנים לא מקבלים בו תשלום?

"משלמים , אבל המצב הוא שתשומות העבודה – שהן המרכיב המרכזי – משולמות על ידי הקבלן במשכורות, כלומר בשוטף פלוס 90 אבל בשוק הפרטי כל העסק הזה לא תקף, ורוב הגופים עושים מניפולציות ומשנים את תנאי תשלום. לפעמים אתה רודף עוד חודשיים אחרי הכסף – זה המצב שמייצר את עיקר הקריסות של הקבלנים. אף קבלן לא קורס בגלל שהענף לא רווחי. פרויקט יכול להיות רווחי – אבל הקבלנים מפסידים בו משום שהם חייבים להמשיך לשלם הלאה כדי לבנות".

במחיר למשתכן המצב מוסדר יותר, לכאורה אין יזמים והקבלנים עובדים מסודר יותר מבחינת ליווי ותמיכה של המדינה. למה לא נכנסתם לתוכנית?

"זאת שאלה טובה. אני מניח שהתשובה היא שאנחנו מעדיפים לעבוד קשה מאוד אבל בשביל דברים מאוד מיוחדים. אנחנו מתייחסים לעצמנו כאל שולי פנינים. אני מוכן לעבוד קשה ולצלול עמוק מאוד כדי להוציא פנינה מהים – אבל מחיר למשתכן הוא לא פנינה. אתה בונה באזורים שהם לא פריים לוקיישן, באיכות בנייה שהיא לא הטובה ביותר ואנחנו אישית מעדיפים לבנות בצפון תל אביב או בפרויקטים מיוחדים. בנוסף, במחיר למשתכן היו התחכמויות תכנוניות, וזאת חלק מהרעה החולה של המדינה – שמתעקשת להתערב בכל דבר".

אילו התחכמויות תכנוניות?

"החטא הגדול בעניין הזה הוא העובדה שהדירות במחיר למשתכן לא נבנות על פי תקן ירוק. הרוכשים ישלמו יותר על מים וביוב, ובגלל הבנייה הזאת המדינה תבנה יותר תחנות כוח. זאת טעות משום שהמרוויחה העיקרית מבנייה ירוקה היא המדינה, ומדובר בחיסכון פוטנציאלי של מילארדים, בצריכת אנרגיה ובהקמת תשתיות. בתמ"א 38 למשל, אם מיישמים שיטות בניה ירוקות, אתה יכול להגדיל את הבניין משמעותית – בלי להגדיל לו כמעט את צריכת האנרגיה. אבל המדינה לא מעודדת את זה".

והיזמים לא ששים להשקיע כסף בעניין הזה.

"אנחנו מושקעים בבנייה ירוקה, אבל האמת היא שכיום יש בענף פרדוקס: ב-15 הערים הגדולות בישראל החליטו לחייב בבנייה ירוקה באמצעות החלטה של פורום ה-15, אבל מי שמשלם על הבנייה הירוקה הוא היזם – שהוא גם היחידי שלא מרוויח מזה כלום. כלומר, אין תמריצים לבנות ירוק וזה אבסורד. אתה בונה דירה – ומדובר במוצר שיחזיק עשרות שנים ובנייה ירוקה מייקרת את עלויות הבנייה ב-2%-10% – אבל אתה כיזם לא מרוויח מזה דבר, פרט למוצר איכותי שאתה מוסר בסוף".

לא רק בבנייה ירוקה ישראל מגמגמת, גם בטכנולוגיה ותיעוש בענף.

"זה מיתוס שישראל מפגרת מאחור מבחינת שיטות בנייה. אתה בדרך כלל בונה בהתאם לאקלים ולחומרים שמתאימים למקום. אם ביפן בונים למגורים מנייר זה לא אומר שזה מתאים לישראל – גם אם מדובר בשיטה חסכונית יותר. הייתי בסין, והאמת היא שישראל לא מפגרת אחרי הסינים. נכון שיש להם פי עשרה יותר כוח אדם ונכון שבסין בונים בשיטות של הרכבה שמתאימה לסוג מסוים של מבנים ובשטח ניתן להרכיב את הבניינים האלה מהר. אבל המציאות היא לא בדיוק כפי שהיא נראית מבעד לדיווחים בעניין הזה".

כלומר?

"לסינים יש מרחב שמאפשר התארגנות כדי להביא את החלקים האלה מוכנים לשטח ולהרכיב את הבניין, ובתל אביב אני לא רואה איך סוגרים חצי עיר כדי להקים בניין אחד. בנוסף, במובן מסוים זאת אשליה, משום שבניינים כאלה שמורכבים מהר מצריכים שנתיים מראש של עבודה ותכנון במפעל – פשוט לא רואים את זה בשטח. בכל מה שקשור לטכנולוגיה, אין לסינים שום יתרון עלינו. ביקרתי באקסלרטור (חממה טכנולוגית;י"ד) ענק בסין, והם נושאים את עיניהם אלינו בכל הנוגע לטכנולוגיות בנייה. היתרון שלהם הוא היכולת שלהם לחתוך את הביורוקרטיה ואת הרגולציה – ובישראל אין מנגנון כזה".

עד כמה סצנת הסטארט-אפים בענף הבניה מפותחת? יש תחושה שבתחום הזה אנחנו לא בדיוק סטארט-אפ ניישן.

"בענף הבנייה הישראלי אין כיום חממה להשקעות בסטארט-אפים. המכרז הבא אמור לצאת ב-2020, אבל הממשלה לא נותנת דחיפה לנושא, ואנחנו בשלב קריטי שבו אם לא נקים חממה, סטארט-אפים יברחו לחו"ל. חלקם כבר מזהים שקשה כאן ובורחים אל מעבר לים".

אילו פיתוחים מעניינים יש כרגע בשוק? משהו שיוכל לשנות את מציאות ענף הבנייה בעתיד הקרוב?

"יש לא מעט פיתוחים מעניינים על המדף כיום – בתחום עגורני הצריח ובתחום הפריון. גם בתחומי הלוגיסטיקה באתרי הבנייה יש סטארט-אפ מעניין שמייעל באופן משמעותי את שינוע החומרים באתר. אם במקום שני טונות אתה יכול להזיז באותו פרק זמן ארבעה טונות – זה יכול לקצר לפעמים את זמני העבודה באתרי הבנייה בשבועות שלמים.

מה בנוגע לפיתוחים שישפיעו על חיי אדם ובטיחות? יש פיתוחים שיחליפו עובדים מסוימים בענף?

"בהחלט. יש פיתוח מעניין של רובוטים שיעשו בעתיד את עבודות הטיח. זאת עבודה שאנשים נפגעים בה בדרך כלל, משום שהיא מבוצעת בגובה רב. באופן כללי על עבודה שהיא חזרתית – ריצוף, טיח – יכולה להיות מוחלפת ברובוטים. הפיתוחים כבר קיימים. אני לא יודע האם נראה רובוטים באתרי בנייה בעשור הקרוב, אבל אני בהחלט מעריך שחד-משמעית בעוד 20 שנה רובוטים ייבנו חלק ניכר מבנייני המגורים".

מה עם טכנולוגיות שייעלו את הביורוקרטיה?

"התחום הזה חשוב מאוד, וגם בחזית הזאת יש פיתוחים. כיום אנחנו בונים לא מעט פרויקטים שך תמ"א 38, בעיקר בתל אביב. יש לנו כעשרה פרויקטים בצפון הישן, בעיקר ברבעים 4-3, והמציאות היא שהוצאת היתר בנייה בפרויקט, גם כשאין התנגדויות וגם כשלא מבקשים הקלות – לוקחת כשנה וחצי ויכולה לקחת גם שנתיים ויותר. בסינגפור זה לוקח פחות מעשרה ימים למשל, כך שברור שמצבנו לא טוב. יש כיום סטארט-אפים שמנסים לייעל את העניין באמצעות בינה מלאכותית או אלגוריתם שיבדוק תוכניות, ואם העניין הזה ילך אין סיבה שזה לא ייקח גם דקה וחצי לבדוק תוכניות בנייה. אני מאמין שבעתיד ניתן יהיה להחליף את תהליך הרישוי בבינה מלאכותית".

אתה משקיע גם מכספך הפרטי בסטארט-אפים. איך אתה מחליט במה להשקיע?

"זו שאלה קשה. אני רואה המון דברים ובסוף מה שחשוב לי הוא לבחון מה עשוי לחולל שינוי בקנה מידה משמעותי, וגם להשתלב במציאות של אתרי הבנייה. כיום למשל, העובדים והמנהלים רגילים לטכנולוגיות ישנות ולא קל להחדיר טכנולוגיה חדשה. יש סטארט-אפים מעניינים, אבל חלקם פועלים בלי היכרות עם התעשייה שלנו והם לא מבינים שהפיתוח שלהם עשוי ליצור קונפליקט באתר – כי מנהלי עבודה לא רוצים להסתובב עם טאבלט כל היום. אולי עוד עשר שנים הם כן יסכימו, אבל כיום זה עדיין לא ריאלי".

כלומר, יש חסמים שנובעים מכוח האדם. בהקשר הזה, נראה שהישראלים עומדים להיכחד מהענף.

"ישראלים לא רוצים לעבוד בענף הבנייה. אני מחפש יוצאי צבא ומציע משכורת מעולה – וזאת גם עבודה מועדפת – אבל הם לא רוצים לבוא. זה לא בגלל הטכנולוגיה, זו בעיה כלל עולמית – כולם רוצים להיות מנהלים. הישראלים כיום עובדים רק במערכות ובעבודות הגמר, אבל בעבודות הרטובות של ענף הבנייה – הם לא שם. הם לא רוצים לעבוד בחוץ תחת השמש, ולא מוכנים לשמוע על לעבוד בבניין. אני עבדתי בבניין בתחילת דרכי ונכון שאתה עובד קשה – אבל אתה גם מרוויח מצוין".

 

גיל: 40

מצב משפחתי: נשוי + 3

מגורים: עין שריד

תפקיד: סמנכ"ל ינושבסקי הנדסה ובניין

עוד משהו: היה פועל בניין, חבר בפורום "דור העתיד" בהתאחדות בוני הארץ

הרשם לניוזלטר שלנו

רוצה להשאר מעודכן? הרשם עכשיו לניוזלטר שלנו